Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 3645
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 2113
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => עד מתי?
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => עד מתי?
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 80
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 392
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2014/07/-----------------.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => עד מתי?
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => עד מתי?
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
עד מתי - שירלי גורן
עד מתי - שירלי גורן

עד מתי?

23/07/14 Uncategorized 392 צפיות

שתפו

שוב ושוב ושוב זה קורה. הגיוון היחיד הוא המיקום – פעם זה בגבול הצפוני בואכה גזרת לבנון, פעם אחרת זה בגבול הדרומי בואכה רצועת עזה, חאן יונס ורפיח. לעיתים ובאופן מינורי זה בגבול המצרי בואכה העיר אילת וסביבתה ובפעם אחרת זה באיזכורים קטנים מסוריה שכנתינו ממזרח בואכה רמת הגולן. הירדנים תודה לאל שקטים כרגע, אבל רק כרגע.

ואני שואלת עד מתי? עד מתי נבכה את בנינו, אחינו, חברינו. עד מתי נקום בבקרים עם בטן מתכווצת ונשמה דואבת? עד מתי ילדים בני 18 יחטפו טילי נ”ט שירסקו להם כל איבר צעיר , רענן ומבטיח בגופם התמים ובנפשם הצעירה?

זה כבר מעבר לכעס. זה כבר מעבר לימין ושמאל, ביבי או לא ביבי. אני פה במדינה הזו 45 שנה ומרגישה כל כך זקנה, עייפה, טרודה ורצוצה. השבוע שאלה לשלומי בחורה בת גילי מונצואלה שהיכרתי באחד מטיוליי ברומא לפני שנים רבות. נשארנו בקשר. היא עזבה את מולדתה למודת הקרבות והשחיתויות, הותירה משפחה רחבה ועזבה ללונדון שם מתגוררת מאז היותה בת 26. בזמנו היא שאלה אותי איך אנחנו מצליחים לחיות על חרבינו כל כך הרבה שנים ועניתי לה שזהו גורלינו וכי אין לנו ברירה אלא להגן על אדמתינו.

אבל האם אין לנו גם אופציה אחרת? האם לא מגיע לנו לחיות בשקט את 70 השנים  שמייעדים לנו פחות או יותר? האם רק בגלל היותינו יהודים נועדנו לסבל שכזה? לחרדה קיומית אינסופית? אותה חברה ונצואלית פנתה אליי שוב אמש ושאלה לשלומי ולשלום משפחתי וחבריי וחזרה בדיוק על שאלתה מלפני שנים רבות. הפעם עמדתי מולה פעורת פה ולא ממש ידעתי מה לענות לה. לא נשלפה תשובתי המתבקשת מלפני 15 שנה. ספק קל עד כבד על חובת היותינו כאן החל לחדור למחשבתי.

הערתי הבוקר את בני הפעוט בן שנה ותשעה חודשים כולו נסוך תמימות וצחוק משובב נפש. דברים כה קטנים גורמים לו לצחוק ולשמחה. אין לו מושג וחצי מושג מה הולך פה בשבועיים האחרונים. הוא ישן לו שנת ישרים בממ”ד לילה לילה עם דובים ודמויות מסיפורי אגדות. הבוקר התעקש ללכת למעון כשהוא מחזיק רובה מים שקיבל מחברה יקרה שלי שאחיה נמצא עכשיו בחזית… אותי זה מצמרר. עוד 16 שנה הוא יידרש גם כן לדגל ואז יהפוך אקדח המים לאקדח יורה כדורים. ומה אז יקרה…? מה אז אענה לחברתי הונצואלית?

 

צילום: דו"ץ

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024