זהר.נט חדשות כרמיאל
כמה שאני מאחלת להן, למשפחות הנספים מאסון המטוס המלזי לקבל אות קטן, קשה לומר אות חיים אבל אות קטן מאותה קופסא שחורה שעומדת גם היא לשבוק חיים בימים הקרובים לפי דברי מומחי התעופה בעולם. ממש מחכה לנס ביחד עם המשפחות הדואבות. נס פסח נקרא לו….
אינני יודעת איך הייתי מתגברת על אובדן אדם קרוב בנסיבות שכאילו שלא הותירו אפילו גופה לקבורה או שרידי גופה. הידיעה כי המטוס התרסק וכל נוסעיו נספו בודאי כבר החלה לחלחל בנשמת משפחות הנספים, אבל חוסר הידיעה הברורה מה עלה בגורלם, היכן התרסקו גופות היקירים וחוסר האפשרות לקבור שריד מיקיריהם שנהרגו יכולה פשוט להוציא מהדעת. אותי בטוח היא היתה מוציאה….
אירוע נוראי וטרגי שכזה מכניס אותך האזרח הפשוט החי את חיי השיגרה לפרופורציות אימתניות. לפתע כל טרדות היום, התשלומים השונים, העלאות המחירים, המיסים והמשכנתא נדחקים לקרן זווית ואתה מבין את שבריריות החיים, את הרגע הקצרצר הזה בין מצב של קיום למצב של מוות ואובדן. בין הרגע בו אתה נמצא, חי , נושם ובועט לרגע בו אתה כבר לא שייך לכאן ונשאר רק זיכרון קטנטן ועמום מקיומך.
מזכיר לי מספר הרדמות כלליות שעברתי במהלך חיי – לרגע אתה בהכרה מלאה, מודע לסביבתך, דעתן, רגשן ובועט ושנייה אחר כך אין לך מושג מה קורה סביבך ואתה מן סוג של איננו.
אירוע התרסקות שכזה פשוט מבהיר לנו כמה הכל זמני פה ביקום, כמה שניה אחת יכולה להיות הרת גורל ולשנות את מצב הצבירה שלך מקיצוניות לקיצוניות.
אני כותבת דברים אילו ומבטיחה לעצמי שאכנס לפרופורציות ולא אתעצבן בקלות בגלל זוטות ואפילו כועסת על עצמי שהתעצבנתי בעבר הלא רחוק, אבל די ברור לי בד בבד כי שנייה אחרי חלחול תובנה זו יחזרו הדברים להתנהלותם ועצביי הרופפים יחזרו לבעוט.
ובינתיים כולי תפילה אמיתית וכנה כי תימצא הקופסא השחורה בעודה חיה ואף אם היא בפרפורי גסיסה אחרונים ותשפוך מעט אור על חשכת חייהם של משפחות הנספים.
שיקרה נס פסח כזה בבקשה.
